אתה כותב: "תכתוב לי פוסט לפייסבוק."
ה-AI כותב: משהו גנרי, משעמם, שנשמע כמו כל פוסט פייסבוק שאי פעם ראית.
אתה: "זה לא טוב."
אתה כותב: "תכתוב לי פוסט לפייסבוק."
ה-AI כותב: משהו גנרי, משעמם, שנשמע כמו כל פוסט פייסבוק שאי פעם ראית.
אתה: "זה לא טוב."
ה-AI: "סליחה! הנה גרסה משופרת—"
שוב זבל.
אתה מתוסכל. מחליט שה-AI לא שווה כלום.
רגע. אולי הבעיה אתה.
ה-AI הוא לא קוסם. הוא מייצר מה שאתה מגדיר.
"תכתוב כתבה" = הגדרה של אפס.
אין לו מושג מי קהל היעד שלך.
אין לו מושג מה הטון שלך.
אין לו מושג אם זה B2B, B2C, אקדמי, קז'ואל, פרובוקטיבי.
הוא מנחש. ומנחשים טועים.
במקום: "תכתוב לי פוסט על שיווק"
נסה: "כתוב פוסט פייסבוק למנהלת שיווק ב-35, שעובדת בסטארטאפ B2B, שמתוסכלת מקמפיינים שלא מניבים לידים. הטון: ישיר, מעט ציני, בלי buzz words. אורך: 120 מילה. סיום עם שאלה לתגובות."
עכשיו ה-AI יודע מה לעשות.
1. מי הקהל? — גיל, תפקיד, בעיה שיש לו
2. מה הפלטפורמה? — לינקדאין ≠ אינסטגרם ≠ אימייל
3. מה הטון? — מקצועי? מצחיק? דחוף? מעורר?
4. מה האורך? — 50 מילה, 500 מילה, שאל את זה
5. מה הפעולה הרצויה? — לרשום? לקנות? לתגובה? לקרוא עוד?
הפרומפטים הכי חזקים מתחילים ב-"תהיה":
"תהיה קופירייטר ותיק שמתמחה בפרסום B2B לחברות SaaS. כתוב לי..."
"תהיה אנליסט ביקורתי שחושב שהפתרון הזה לא יעבוד. מה הבעיות שלו?"
"תהיה לקוח ספקן שמסרב לשלם. מה השאלות שלו?"
פתאום הפלט משתנה לגמרי.
פרומפט טוב זה לא כישרון. זה תהליך.
כתוב. קבל תשובה. שפר את הפרומפט. חזור.
3-4 ניסיונות וקיבלת משהו שאפשר לשלוח.
זה לא כישלון — זה שיחה.
אתה מדבר עם מכונה. תסביר לה. בדיוק כמו שמסביר לעוזר חדש שאף פעם לא עבד בתחום שלך.
ליווי מעשי לבעלי עסקים קטנים שרוצים לבנות שיווק שעובד — בלי לסמוך על סוכנויות.
גלה איך ←פלטפורמת וידאו אסרה לצמיתות חשבון שהפיץ דוקומנטר על אילון מאסק. אבל זה לא רק עניין של סלבריטי, זה אומר משהו חשוב על הכללים שמשתנים כל יום.
שאלת שאלה של שורה אחת, קיבלת תשובה גנרית של 2,000 מילים, ואמרת ש-AI לא שווה כלום.
כולם על X מדברים על 'כלי ה-AI החדש שישנה את חייך'. ספוילר: הוא לא.